כניסה סטודנטים / בוגרים
שכונת הדאחיה בבירות שספגה את מירב ההפצצות של חיל האוויר של צה"ל במהלך המלחמה.
מלחמת לבנון – הכישלון
ניתן להתווכח על מידת ההצלחה של מלחמת לבנון השנייה בהשגת יעדיה המדיניים. מה שברור הוא שמבחינה צבאית מדובר בכישלון צורב. צה"ל הגדול שניצח בכל מלחמותיו, לא הצליח להשיג ניצחון מהיר וחד משמעי נגד ארגון טרור בעל יכולות צבאיות מוגבלות ומספר חיילים מועט, למרות עדיפותו הצבאית הברורה והעוצמה האדירה שהופנתה כנגד חיזבאללה.
נזכיר שלוש עובדות המבססות טענה זו:
א. למעט מלחמת העצמאות, מלחמת לבנון השנייה היא המלחמה הארוכה ביותר בתולדות צה"ל. ב-34 ימי קרב לא הצליח צה"ל להביא להכרעה מוחלטת, וממשלת ישראל נאלצה לסיים את המלחמה בהסכם הפסקת אש. לשם השוואה, במלחמת לבנון הראשונה הצליח צה"ל להשיג שקט מוחלט בגבול הצפון לאחר 48 שעות לחימה בלבד.
ב. במהלך המלחמה ביצע חיל האוויר למעלה מ-15,000 גיחות בשמי לבנון. לשם השוואה, במלחמת יום הכיפורים – שהתנהלה נגד שני צבאות סדירים ובשתי חזיתות – ביצע חיל האוויר כ-11,000 גיחות.
ג. במהלך המלחמה ירה צה"ל כ- 165,000 פגזי ארטילריה, שמתוכם כ-70% למטרת חילוץ נפגעים.
לכישלון במלחמה הסברים רבים. הביקורת החריפה ביותר שהופנתה נגד הצבא עסקה בשימוש העודף שעשה צה"ל בחיל האוויר במקום בכוחות יבשה, ובאיחור הגדול בהכנסת כוחות קרקעיים לשטח לבנון. בנוסף, נשמעו תלונות רבות של חיילים על ציוד לקוי, על מחסור בציוד, על פקודות סותרות וכן על חוסר מוכנות עקב מיעוט באימונים בתקופה שקדמה למלחמה.
ברצוני לטעון שכל המחדלים הללו אינם תוצאה של שיקול דעת מוטעה או של רשלנות פושעת. שינוי בסיסי שחל בתפיסת הביטחון של צה"ל בתקופה שקדמה למלחמה, הוא החוט המקשר בין כל הכישלונות שנמנו לעיל.
תפישת הביטחון המוקדמת
נתוניה הגיאו-אסטרטגיים של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות הציבו אתגר קשה בפני אנשי המחשבה הביטחונית של ישראל בתקופה זו. העובדה שמדובר במדינה בעלת אוכלוסייה קטנה, חסרת עומק גיאוגרפי, מכשולים טבעיים או משאבי טבע, המוקפת במדינות עוינות מכל עבר, לא הותירה סיכוי לישראל לשרוד במקרה של מלחמה כוללת.
על בסיס נתוני פתיחה אלו נוצרה בראשית ימיה של המדינה "תפיסת הביטחון של צה"ל" שעיקרי הנחות היסוד שלה היו:
א. חובה להגיע להכרעה מהירה של האויב – יסוד זה מחויב, מכיוון שישראל איננה יכולה לעמוד במלחמה ממושכת הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט המוראלי בשל מיעוט אוכלוסין.
ב. ההכרעה חייבת להתבצע בשטחו של האויב – עקב היעדר עומק גיאוגראפי וקרבת קווי הגבול והחזיתות לריכוזי האוכלוסייה.
ג. חובה לקיים צבא מאומן ומוכן, שרובו הגדול מילואים – חובה זו מתבקשת, מכיוון שבמקרה של מלחמה במספר חזיתות בו זמנית, יידרשו חיילים רבים שיילחמו בסדרי הכוחות האדירים של צבאות האויב.
ואכן, דוקטרינה זו הנחתה את כלל פעילותו של צה"ל בעשורים הראשונים להקמתו, הן ברמת התכנון האסטרטגי וכתיבת תורת הלחימה, והן בבניין כוחו של הצבא הסדיר והמילואים. וחשוב יותר – מימושה של תורה זו הוכיח את תקפותה בניצחונות צה"ל במשך השנים.
אפקט אוסלו
בתחילת שנות ה-90 ובעקבות החתימה על "הסכם אוסלו", נכנסה ישראל ל"עידן השלום". אינטלקטואלים ואנשי רוח הציפו את השיח הציבורי בהבטחות ורודות המבטיחות 'עלה של זית' ללא מלחמות, דם והרוגים. רעיונות אופטימיים אלו חלחלו במהרה גם למערכת הביטחון, שמיהרה ליישר קו עם השיח החדש וכך לשנות את הנחות היסוד המקצועיות בהתאם. אך מהו תפקידו של צבא העם בעידן של שלום?
כידוע, זמן קצר לאחר החתימה על הסכם אוסלו, החלו פיגועי ההתאבדות הראשונים, והם טרפו את ההנחות שעמדו בבסיסם של ההסכמים. אלא שעובדות אלו לא הצליחו לעצור את רכבת השלום שדהרה במהירות אל עבר "המזרח התיכון החדש". אסכולת השלום המשיכה לטעון שתם עידן המלחמות ושהשלום מעבר לפינה תוך שהיא מאפיינת את הפיגועים כבעיה נקודתית ומכנה את הנרצחים בשם "קרבנות השלום". היה זה האוקסימורון[1] הראשון בשרשרת של עוד שכמותו ששטפה עד כדי שיתוק את מוחם של רבים מהישראלים. האמונה בכך שמדינת ישראל נכנסת לעידן של שלום אזורי מצד אחד, והעובדה שאיום הטרור מתגבר מן הצד השני, יצרו במערכת הביטחונית הנחת יסוד שלפיה הטרור הוא האיום המרכזי שאתו צריך צה"ל להתמודד.
מ"הכרעה מהירה" ל"עימות מוגבל"
החל משנות ה-90 המאוחרות החלו להישמע בשיח הביטחוני קולות הדורשים לשנות את מושגי היסוד של צה"ל, בהתאם לתקופה החדשה העוברת על מדינת ישראל.
כך למשל בספרו 'המגש והכסף - מדוע דרושה מהפכה בצה"ל', טען העיתונאי עופר שלח שצה"ל "חייב לפתח תורת מערכה חדשה". בצה"ל יישרו כאמור קו עם השיח החדש, כאשר ספר תורתי בשם 'עימות מוגבל' שיצא מטעם המטכ"ל קבע כי: "המכשול הראשון שעלינו לצלוח הוא להתגבר על תפיסות ומושגים שעליהם חונכנו כדוגמת תפיסת ההרתעה וההכרעה, ולהיפתח למובנים אחרים של מושגים אלה ואחרים".
במקביל, החלו קצינים בכירים, שחלקם רצו לרצות את הלכי הרוח הפוליטיים הקיימים, להתבטא בפומבי בהתאם לצו האופנה. כך למשל בדיון שהתקיים במכללה לביטחון לאומי התבטא הרמטכ"ל דאז שאול מופז, ש"במצב של עימות מוגבל בקונטקסט של מלחמה כוללת, אני חושב שהמילה הכרעה היא לא רלוונטית". באותו דיון הוסיף דן חלוץ בהיותו מפקד חיל האוויר שצה"ל חייב "להתנתק מכמה הנחות אנכרוניסטיות. קודם כול שניצחון שווה טריטוריה. אני גורס שניצחון איננו שווה טריטוריה. ניצחון שווה ניצחון, וניצחון משמעותו השגת התכלית האסטרטגית ולא בהכרח טריטוריה... גם את המושג 'הכרעה פיזית' צריך למחוק מהלקסיקון ולדבר על 'הכרעה תודעתית...".
תא"ל עיבל גלעדי שהיה רח"ט אסטרטגיה במטכ"לסיפר בראיון לעיתון מעריב שכשנכנס לתפקידו ראה בתכניות את המונח "להכריע את הפלשתינים". "שאלתי את עצמי, מה זה הקשקוש הזה, איזה מן שטויות אלה? את מי בדיוק מכריעים, מה זה להכריע, מה המשמעות של זה? בשלב הראשון דיברתי על דימוי ניצחון, מעין מראית עין. אחר כך זה עבר לבימוי ניצחון".
השיח החדש, שנוצר מתוך סימון הטרור כאיום המרכזי של צה"ל בעידן של שלום אזורי, יצר תהליך שהביא בסופו של דבר להתכחשות להנחות ולמושגי היסוד המקוריים שבבסיסה של תפישת הביטחון של ישראל, לשינוי תורת הלחימה והמבנה של צה"ל הנגזרים מאותה תפישה ומשרתים אותה, וכן ליצירת הנחות ומושגי יסוד חלופיים. כך באופן בלתי רשמי התגבשה תפיסת ביטחון "מודרנית" לישראל ולצה"ל המיישם אותה, הכוללת את הנחות היסוד הבאות:
1. תם עידן המלחמות הגדולות נגד צבאות סדירים.
2. שליטה בשטח איננה תורמת לניצחון.
3. טרור איננו ניתן להכרעה פיזית ולכן המאבק הוא על תודעה.
4. חיי החיילים חשובים יותר מכול, כולל חיי האזרחים וביצוע המשימה.
5. מושגים כ"עצימות נמוכה", "עימות מוגבל", "הכלה", "אפקט" ועוד תפסו את מקומם של מושגי יסוד צבאיים כ"מלחמה", "הכרעה", "תמרון" ו"כיבוש".
תורת הלחימה של צה"ל עוצבה מחדש בהתאם לתחזיות השלום. תהליכים שביצע צה"ל בשנים אלו מלמדים על עיקרי תורה חדשה זו:
1. חיל המילואים לא יהיה עוד כוח המערכה העיקרי, ויש לפעול לצמצום כוחו – זאת מפני שאין צפי למלחמות גדולות שידרשו עוצבות גדולות הנשענות על גיוס המוני.
2. יש לפעול לצמצום משך השירות של הכוח הסדיר – כנ"ל.
3. העתקת המלחמה לשטח האויב פשטה את הרגל. לא עוד חתירה לכיבוש שטחים. זאת הן מתוך הבנה שכיבוש משמעו מגע ישיר עם האויב, העלול ח"ו להביא לנפגעים, וכן מתוך התחושה הלא-נוחה שהמושג "כיבוש" עורר בשיח הישראלי החדש.
4. יש להפחית בשימוש בכוחות רגליים ולהגביר את השימוש בחיל האוויר ובאמצעים טכנולוגיים. זאת מפני שאנו חפצים במספר מועט של נפגעים ומכיוון שהמלחמה איננה למטרת הכרעה אלא לניצחון תודעתי.
השינויים בשטח לא איחרו לבוא. יחידות קרביות במילואים ובסדיר צומצמו ונסגרו, ימי האימון של חיילי המילואים קוצצו עד לאפס וימ"חים הוזנחו. במקביל הוכנסו לפעילות אמצעים טכנולוגיים מתקדמים הבאים להחליף את השליטה בשטח במראה עין ובמגע ישיר עם האויב. התוצאות של שינויים אלו ניכרו היטב בכל מהלך מלחמת לבנון.
סיכום
בדו"ח ועדת וינוגרד נכתב בין היתר כי "צה"ל לא היה מוכן למלחמה, בין השאר כי בחלק מהדרג המדיני והצבאי התגבשה המחשבה כי עידן המלחמה עבר. היו שסברו כי לישראל יש את הכלים המתאימים על מנת להשיב למי שיאיים עליה. רווחה ההנחה כי ישראל עצמה לא תצא עוד למלחמה יזומה וכי אתגרי כוחות היבשה יהיו סכסוכים בעצימות נמוכה. על פי ניתוח כזה, לא היה צורך להתכונן למלחמה ולא היה צורך לעדכן את תפישת הביטחון של ישראל".
אנו רואים כיצד הצליח תהליך מושגי עמוק לשנות במספר שנים מועט יחסית מושגי יסוד שליוו את צה"ל במשך שנים, עד כדי מצב שבו צה"ל הגדול איננו מצליח להכריע אויב המורכב מכמה אלפי לוחמים במלחמה פשוטה יחסית. ברור שעל מנת לעמוד באתגרים הביטחוניים הצפויים למדינת ישראל, חייב צה"ל לשוב לערכי היסוד המקוריים שלו ולהקפיד להבא שלא להיות מושפע מהלכי רוח מזדמנים ומאפנות חולפות .
[1] "אוקסימורון" = יוונית. "חד" (oxy) ו"קהה" (moros)."אוקסימורון" מתאר ביטוי לשוני המורכב מזוג רכיבים הסותרים זה את זה ושצירופם יחדיו יוצר משמעות לא הגיונית שאיננה בת מימוש או פירוש מעשי, אך היא גם נוטעת תחושת אין אונים בקרב השומעים. כך למשל "דממה רועמת", "זעקה אילמת", "עיניים עצומות לרווחה" וכו'. בספר "1984" מיטיב ג'ורג' אורוול להציג את השימוש שעושה משטר טוטאליטרי במשפטי אוקסימורון. המשפטים "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", "בערות היא כוח" המופיעים בחזית "מיניסטריון האמת" של המדינה הדמיונית שאותה מתאר אורוול הם ממילא גם מייצגים אופייניים של משטר שכזה .