המאמצים הדיפלומטיים המושקעים זה יותר מארבע שנים לשחרורו של גלעד שליט נכשלו. נראה כי מכלול כל היבטיה של סוגייה עגומה זו – הדשדוש סביב מספרים ושמות של פלסטינים, ההתבצרות בעמדות, התיווך המצרי והתיווך הגרמני – הם במידה רבה בזבוז זמן יקר ומריטת עצבים. אין מנוס מן המסקנה כי ישראל התנהלה בצורה מקובעת ושגרתית, ללא מעוף, יוזמה או מקוריות. גלעד עוד לא שב הביתה.
במזרח התיכון, מרחב תרבותי ייחודי ומרתק, יש לפעמים לפעול בזירות הציבוריות והפוליטיות תוך שימוש מושכל ואף מופרז בדרמה, בתיאטרליות ובדמיון. באזורנו עלו על הבמה מנהיגים בעלי כריזמה, רושפי ברק, גיבורי הקהל. כפרפרזה על שייקספיר, אנואר סאדאת הרי אמר כי "כל החיים הם תיאטרון", ואת הדוגמה המהממת לכך נתן ב-19 בנובמבר 1977 עם נחיתתו פורצת המסגרות והגבולות בישראל.
לכן, מן הראוי להפעיל גישה בלתי שגרתית בטיפול "בתיק גלעד". במקום ניהול מו"מ מתיש וחסר תועלת עם חמאס, היה מקום לערוך הצגה מול רצועת עזה שתוציא את הציבור הפלסטיני מדעתו. נקודת התורפה הגדולה בצד הפלסטיני היא אלפי המשפחות הפלסטיניות – הוריהם, נשותיהם, אחיהם וילדיהם של האסירים – המתוסכלות מהעדר יקיריהם מהבית. ניתן ללחוץ על הנהגת חמאס באמצעות פנייה מפורשת למשפחות של האסירים הפלסטינים הנמצאים בכלא הישראלי. זאת במטרה לעורר את התושבים הפלסטינים כדי שאלה ילחצו על ההנהגה שלהם להגיע להסכם עם ישראל לשחרורם של גלעד שליט ושל מאות פלסטינים הנמצאים בידינו.

הפקה מסחררת
תמונה ראשונה: ללא הודעה מוקדמת, מתחילה ישראל לשדר באמצעי תקשורת שונים, בוודאי בשפה הערבית, כי עומדת להתרחש התפתחות משמעותית מאד. ישראל משדרת בטלוויזיה תמונות של האסירים הפלסטינים המועמדים לשחרור.
המולה והתרגשות אוחזות בתושבי עזה ויו"ש הפלסטינים בציפייה לראות את יקיריהם העצורים אצלנו יוצאים לחופשי.
תמונה שנייה: ישראל מעלה על אוטובוסים מאות רבות של אסירים, מסיעה אותם לקו המחסומים ארז ונחל עוז, והמעברים קרני, כיסופים וסופה, ומשם – מול מצלמות ומיקרופונים היא מכריזה על נכונותה לשחרר אותם לבתיהם.
אקסטזה משתלטת על הרחוב הפלסטיני, לאור הסיכוי לחזרתם של הבן, הבעל או האב, המהולה בבהלה מן החשש שמא תוחמץ ההזדמנות. המוני ערבים מתדפקים על דלתות משרדי הממשלה הפלסטינית וגם על שערי גדרות רצועת עזה. בכי וצעקות המהולים בשמחה ודאגה בוקעים מהצד הפלסטיני. אמהות מתעלפות מהלם ומתקווה. כלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים נאספים לסקר את הדרמה הנפרשת בהתהוותה.
תמונה שלישית: ישראל מכריזה על שמות העצורים אשר על האוטובוסים, ואף מורידה את חלקם לעיני אהוביהם הנמצאים מעבר לגדר. בתוך כך, מודיעה ממשלת ישראל על היקף העסקה ועל כך שמועד ביצועה מיידי.
לערבים בעזה כבר אין סבלנות להמתין אפילו לא רגע. כאוס מתפשט בכל פינה ברצועה. העסקה ממשמשת ובאה. הכל כה קרוב, ממש בהישג יד. רק שממשלת חמאס לא תעמוד כמכשול בדרך למהלך מבטיח!
תמונה רביעית: ישראל קוצבת שעתיים לחילופי האנשים, ולשובו של גלעד אלינו. אם יימנע חמאס ממתן תשובה חיובית, תודיע ישראל ברוגע מופגן ובקול שלו וסמכותי, כי הוא הנושא באחריות להכשלת המהלך. העצורים יועלו חזרה לאוטובוסים לעיני הציבור העזתי המשולהב ואחוז הזעם, ויללת עזה תרקיע שחקים.
המופע הישראלי בבימויו המחוכם יציג את חמאס באור נלעג הן לעיני העולם, אך במיוחד לעיניהם של משפחות האסירים ושל תושבי עזה הזועמים. דווקא אירוע הפגנתי כזה, ולא משא ומתן שגרתי וחסר דמיון, יכול להוביל לביצוע עיסקה לשחרורו של גלעד שליט. אם התרגיל לא יצלח, והשחקנים ישבשו פה ושם את הדינמיקה המקווה, יחזרו האוטובוסים על עקבותיהם. ההמון העזתי אחוז הטירוף ישתלח בחמאס – כיוון שיהיה ברור לכל כי הוא זה שמנע את העסקה שהייתה כה קרובה להתממש. ישראל, מצדה, לא תפסיד כלום. כיוון שהצד השני ייתפס כסרבן, יתחזקו סיכויי ההצלחה – ואם לא בניסיון הראשון, אז קרוב לוודאי בזה שאחריו.
פורסם בכתב העת 'מראה'