הרצאות נבחרות

האידיאולוגיה שמובילה את המערב מקדשת את החולשה ועויינת את השימוש בכח, גם למטרות טובות. זוהי הזמנה לרעים לצחוק ולנצח

המרפא לתחלואיה של מדינת ישראל אינו יכול להיות רק תיקון שטחי, כמו למשל איוש המערכת הקיימת באנשים יותר "ימניים". התיקון הדרוש צריך להיות שווה בעוצמתו אל השבר והחולי, או עולה עליהם.
למצבה של מדינת ישראל אין דומה בעולם ובהיסטוריה. האיומים הפועלים מולה מבחוץ הם טוטליים, וגם כוחות ההרס העצמי הפועלים בה מבפנים מגיעים כיום עד להרס עצמי מוחלט.

מזה אלפי שנים עוסקים הפילוסופים בניסיון לגבש עמדה ביחס לשאלות המתעוררות מקיומם של פערים כלכליים בחברה: מה מעמדו של הקניין הפרטי, כיצד יש לחלק את העוגה הכלכלית בחברה, מה האחריות של החברה כלפי החלשים שבתוכה, מהו האחריות של החלש כלפי עצמו ועוד. 

הפקת לקחים בחברה
מפורסמת הקביעה שהלקח העיקרי שניתן ללמוד מן ההיסטוריה הוא, שבני אדם אינם לומדים ממנה דבר. חשיבות הלימוד מן העבר באה לידי ביטוי באפשרות לסקור בצורה רחבה ומקיפה מציאויות קודמות שבהן בני האדם התעמתו עם מצבים שונים ומגוונים וביכולת להפיק לקחים מהתוצאות של המצבים הללו בכדי להביא למציאות חברתית ואנושית טובה יותר.

בעיית הלאומיות היא בעיה כואבת ומטרידה בעולם כולו. הרעיון בבסיס מדינת הלאום קובע שכל עם זכאי להגדרה עצמית במסגרת מדינית ריבונית, וכל מדינה אמורה לבטא את תרבותו של עם מסוים אחד. רעיון זה התבסס בהדרגה בהגות הפוליטית, במשפט הבינלאומי וביחסים הבינלאומיים, והפך לנורמה מקובלת במאה העשרים. במהלכה, נתפרקו בהשראת רעיון זה האימפריות הגדולות של אירופה, והוקמו עשרות רבות של מדינות חדשות. לאורו גם התקבלה בעצרת האו"ם בט"ז בכסלו תש"ח, 29 בנובמבר 1947, ההחלטה המאמצת את תכנית החלוקה, הכוללת קריאה להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

הקמת "מדינה פלסטינית" במסגרת חתימה על הסדר קבע מקובלת כבר על רוב סיעות הכנסת ועל רוב הפוליטיקאים. גם נראה כי הציבור השלים עם אותו מונח ערטילאי. אמנם לא ברורים עדיין בדיוק התנאים שייכללו בהסדר זה, אך ברור שלפי המציאות הפוליטית הקיימת, תנאי בסיסי לכל הסכם יהיה הקמת ישות פלסטינית עצמאית בשטחי ארץ ישראל. למען הגילוי הנאות אומר, שנקודת ההנחה שלי היא שגם אם ייחתם הסכם שכזה, ואפילו יקבלו הערבים את כל מבוקשם, לא ישרור לעולם שלום אמיתי בינינו לבין שכנינו. את נקודת המוצא הזאת אני מבסס על ההבנה שמטרת העולם הערבי איננה להגיע להסדר עם ישראל, אלא להשמיד את הישות הציונית, וכפי שאוכיח להלן.

המושג "השד הדמוגראפי" הפך בשנים האחרונות לשחקן מרכזי בגיבוש מדיניות הביטחון הלאומי המונעת על ידי תחושת פטליזם ודמוגרפוביה (פחד משולל יסוד מהדמוגרפיה הערבית). יזמות כגון עקירת יישובי עזה וצפון השומרון וכגון הקמת גדר ההפרדה התבססו על ההנחה שלפיה היהודים כביכול נידונו להפוך למיעוט בין הירדן לבין הים התיכון. אך מה אם ההנחה מוטעית באופן גס? הייתכן שהנתונים המוטעים התקבלו ע"י הממסד הדמוגראפי, התקשורתי והפוליטי בישראל ללא בדיקה? הייתכן שהמציאות מוכיחה שהיהודים נהנים מרוח גבית דמוגרפית, ושהדמוגרפיה היא נכס – ולא נטל – אסטרטגי בעבור הרוב היהודי?

פסיכולוגיה: מדע או תרבות?

הפסיכולוגיה נתפסת לרוב כ'מדע' וממילא דיון בפסיכולוגיה יהודית הוא מעין ניסיון לדון על חוקים אוניברסליים בצורה פרטיקולארית, ודומה לדיון על 'כימיה בודהיסטית' או 'פיזיקה מוסלמית'.